יום שישי, 1 בדצמבר 2017

האם האחוזה שנתגלתה בעין יעל היא וילה רומית?


         עין יעל בעמק הרפאים 

    רשומה שביעית

           האם האחוזה בעין יעל היא וילה רומית?

העוקב אחר כתבות של עברו של העתיד יודע שמטרת המחקר היא ללמוד    ל ש   ככל שניתן על המערך החקלאי של עמק רפאים.
 ברשומה הקודמת תיארתי בדיקה ארכאולוגית קצרה שביצענו בעין יעל
 בה נמצא גג של מבנה עתיק קבור מתחת לקרקע של מדרגה חקלאית.
 זו הייתה הפתעה רבתית. אני אוהב הפתעות ובעין יעל זכיתי  
למנה גדושה. אבל לא פיללתי למצוא תוכי, לא סתם תוכי כי אם ציור של   
הציפור משולב ברצפת פסיפס של התקופה הרומית.
העו
עין יעל הפסיפס שהפך אחוזה חקלאית לווילה רומית
ביום החשיפה השתתפו בחפירה קבוצת תלמידי בית ספר, הם הופתעו 
כמוני מהתגלית. מעניין האם יש, בין אלה שהשתתפו, הזוכר את היום
ההוא. אני לא שכחתי.
מציאת רצפת פסיפס רומית הפך את עין יעל מחווה חקלאית לגידולי שלחין
לאחוזה רומית. בשנות השמונים של המאה הקודמת מעט מאוד יישובים
 מתקופה זו היו ידועים. על מנת שנבין את משמעות הממצא יהי עלי לתאר
 אותם בפרטי פרטים.

מה נחשף בחפירות

המבנים הקדומים בעין יעל נבנו על שמונה מדרגות סלע היורדות בשיפוע מתון לכיוון העמק. השרידים שחשפנו נבנו על שלוש המדרגות העליונות
שמתחת לצוק של הר גילו. במדרגה העליונה נבנו מבני המגורים של בעלי האחוזה ובית המעיין. מתחתם עמד בית מרחץ ובסמוך לו אולם קשתות. באותה מדרגה הייתה חצר פתוחה ובצידה מספר חדרים מהם חשפנו רק  
את ראשי הקירות.
במדרגה השלישית עמד בית מרחץ גדול,ממנו ניקינו שלושה חדרים. בהמשך נמצאו שש טרסות חקלאיות. מכיוון שהטרסות היו בשימוש תקופה ארוכה מאוד, נהרסו ונבנו מחדש, לא נותרו בהם חלקים שניתן לייחס לתקופה מסוימת. אומנם נמצא קטע של תעלת השקיה מהתקופה הרומית. 
מרחב המגורים היה מוגן על ידי קיר ממנו נותרו שלושה נדבכים, אלה היו גלוים לפני החפירות. לפני הקיר הייתה טרסה מפולסת הנתמכת על  ידי קיר אנכי. טרסה זו שימשה כרחבה לפני הכניסה למרחב המגורים של הווילה הרומית. 
במבצע החפירות חשפנו שלושה חדרי מגורים, החדר הגדול שימש כחדר אוכל המכונה בלטינית Triclinium בסמוך היו שני חדרים, אחד מהם שימש כחדר שינה והשני מהותו לא התבררה. לחדרים נכנסו דרך מסדרון. שני החדרים והמסדרון היו מרוצפים פסיפס צבעוני. קירות הטריקליניום עוטרו בפרסקו צבעוני ובדמויות מכוירות. במרכז הפסיפס גילינו צינור עופרת ופיה של מזרקה, שברי קערת המזרקה נמצאו פזורים סביב.
במדרגה הבאה עמד בית מרחץ, שניים מחדריו נמצאו שלמים מהרצפה עד לגג. בסמוך לו נמצאו שרידים של אולם מקורה גג בעל תקרת אבן בצורת חבית, מאחוריו היה חצר פתוחה, בצידה המערבי שורת חדרים שמהם חשפנו רק את ראשי הקירות. החצר הייתה מרוצפת רצפת פסיפסים ללא עיטור. 


במדרגה השלישית נחשפו שלושה חדרים של בית מרחץ גדול. לפי דעתי בית מרחץ זה שימש כבית מרחץ ציבורי. רצפת החדר החם הייתה מרוצפת בפסיפס צבעוני אך נהרסה על ידי בנייה מאוחרת. רצפת ההיפוקאוסט רוצפת לבנים, עליה עמדו עמודי חרס עגולים. העמודים החזיקו את רצפת הדר החם. רק שתיים מהם נותרו על הרצפה. 




החדר החם היה קשור לחדר מעוגל שרצפתו עוטרה בפסיפס בדגם של כוכב בעל שישה קצוות, איני יודע מה סימל אצל הרומאים אך בוודאי לא היה סמל יהודי. על הקיר נותרו שרידי פרסקו.


עין יעל בית מרחץ תחתון פסיפס החדר העגול

יום שני, 30 באוקטובר 2017

ממציא החקלאות ההררית

עין יעל בעמק הרפאים

פולחן הנימפה (Nympha)

רשומה שישית

בכל שנות עבודתי כארכאולוג הייתה לי תחושת החמצה, משהו היה חסר למחקר הארכאולוגי שלא הצלחתי לתפוס. המשהו החסר הזה החל להתגלות בחפירות החווה החקלאית בעין יעל (עין יאלו). טיפין טיפין, צעד אחרי צעד החלה להתגבש הבנה חדשה. אנסה לשחזר את תהליך השינוי ותוצאותיו. 
עבודות החפירה החלו בניקוי מערכת ההשקיה והמבנה שעמד בפתח המעיין. 

מערכת ההשקיה

ברום השטח, מתחת למצוק הר גילו נמצא מבנה שרובו היה מכוסה על ידי סוללת עפר. לאחר הניקוי יכולנו להיכנס לתוכו עד למקור הנביעה. אורך הנקבה כ 18-20 מטר.  לא ברור עם הנקבה כולה מעשה הטבע או גם עבודת חציבה אנושית. במעמקי המערה נמצא צינור חרס ובהמשך תעלה מטויחת. התעלה המשיכה בתוך מנהרה בנוייה שבסופה בריכת בטון מודרני. בקיר החיצוני של בריכה זו בלט ברז נחושת. האבן מתחתו מבריקה מרוב שפשוף, היה ברור שבנות היישוב כיבסו כאן את בגדי המשפחה, משטח הכביסה הקטן העיד על מספר קטן של מתיישבים. שלושת המרכיבים, המנהרה, בריכת הבטון וברז הנחושת מעידים כי את השרידים יש ליחס לתקופת המנדט הבריטי. כמה מטרים משם הייתה חצר מרוצפת אבן וחלקה מכוסה אדמה. מתחתם חשפנו רצפת אבן קודמת. 
בגבול הצפוני של החצר נמצאה בריכת אגירה ריקה, נקרו בה סימני הזנחה וקירות סדוקים. לידה חשפנו בריכה נוספת, קטנה יותר. מלאנו אותה מים והתברר שהטיח עדיין כשיר.  





הבריכה הגדולה כפי שמצאנו

השינויים והתוספות שנעשו במשך המאה ה19 מראים על התרחבות הפעילות החקלאית. הכיבוש הבריטי של ארץ ישראל גרם לגידול של מספר תושבי ירושלים ועקב כך גדל הצורך במזון. איכרי עין יאלו, הוסיפו טרסות חקלאיות לענות על הביקוש המוגבר. הטרסות הנוספות הותקנו בחלקו העליון של השטח, מעל מבנים עתיקים. על כך מעיד הנוסע היווני בנימין יאויינידס  (B. Yoanides)שביקר בעין יאלו במאה ה19. בספר זיכרונותיו כתב כי בביקורו באתר, ליד נביעת המעיין ראה שרידים של מבנים עתיקים. ועל כך נוכחנו בחפירותינו.



בסמוך לבריכה הגדולה גדל עץ ברוש גבוה ששרד את הכורת, לדברי המומחים גילו יותר ממאה שנה. משם ירדנו לטרסה רחבה. בקיר הצפוני של הברכה נבנו שתי גומחות, השמאלית שימשה מחראב, המורה את כיוון התפילה למאמיני האסלם ובימנית תקוע צינור שמטרתו להזרים את מי בריכת האגירה  להשקיית החלקות. בצמוד לקיר הבריכה, במפלס הקרקע ניקינו תעלה מטייחת שהזרימה את המים להחלקות. בדופן התעלה ההשקיה ובתוכה, במרחקים קצובים, הוצמדו שני לוחות מנוקבות אחד בכיוון הזרימה והשני הפונה לשדה, סתימת ופתיחת הנקבים שימשו כמגופה לחלוקת המים. 


 עין יעל  גומחה בקיר הבריכה הגדולה

לוח מחורר להשקיית חלקה

בית המעיין

בפתח הנקבה חשפנו מבנה בעל קמרון חבית. מבחוץ נעשו מספר שינויים המעידים על שימוש לאורך רב של שנים. לעומת זה, הפנים נראה מקורי, ללא כל שינויים, מלבד אולי הקיר האחורי. כאשר סיימנו את הניקוי התגלה מרחב מלבני שרוחבו כארבע מטר, אורכו כחמישה מטר וגובהו מעל ארבע מטר, הגג היה מטויח טיח בצבע צהבהב שנשמר בשלמותו. רצפתו נעשתה אבנים. בקיר האחורי נקבע פתח דרכו ניתן להיכנס לנקבה.  
המבנה היה פתוח לכל רוחבו ומכאן ברור שלא שימש תפקיד יום יומי. ומה כן? בזמן החפירות לא הבנו את משמעותו ומכיוון שעל רצפתו כמעט לא נמצאו ממצאים לא ניתן היה לדעת את תאריך בנייתו. בקדמת הרצפה נראה קטע מהמנהרה המזרימה את המים.




עין יעל  בית המעיין לאחר הניקוי צילם דני אדן
בשנים האחרונות מעיינות הרי יהודה התחבבו על טיילים צעירים. עד כדי כך שהיו מי שהשקיעו מאמצים רבים בשימורם, ניקויים ואף לשיפוצם. נראה שהציבור הרגיש שתנופת הבנייה של ירושלים מאיימת  לחסל את המרחבים הפתוחים סביב העיר. גם מוסדות כמו הקק"ל ורשות הגנים הלאומיים נרתמו לשימור ותחזקת של חמדות טבע נהדרות אלה, ביניהם פארק ירושלים, עין חמד, מעיינות סתף ועוד רבים. קיבוץ צובה שיפץ את המעיין שבתחומו וגם הוא פתוח לציבור. פעילות זו והתצלומים הרבים שפורסמו ברשת עזרו לי להבין את גודל התופעה ומשמעותה. 

אם נחבר את כל המרכיבים נראה שמערכות חקלאות אלה מסודרת ומתוכננת, בכולם נקבה המנקזת את המים אל פני השטח, בריכה או מספר בריכות אגירה ותעלות להזרמת המים אל חלקות הגידול. הגידול נעשה בטרסות שנבנו ומולאו בידי אדם. יחידות חקלאות אלה היו קשורות לרשת שבילים ודרכים. אין מנוס מלהסיק שלמפעל הזה היתה יד מכוונת של בעלי ידע ויכולות ארגן מעבר לכוחם של איכרים בודדים.


עין יעל תכנית החווה החקלאית לפני החפירות הארכאולוגיות


המתכנן הראשון נעלם לפני ערפל של אלפי השנים שחלפו. על יסוד המצאתו הלכו איכרים רבים שכל מה שהיה עליהם לעשות הוא לתחזק את הקיים: לתקן טרסות שנפלו בחורף, לשפץ את מאגרי המים אם נתגלה דליפה, להוסיף חומר דשן לקרקע ולדאוג לאסוף או לקבל זרעי צמחים לעונה הבאה. כל זה בכדי לאפשר קיום לעצמם ומשפחתם ולקיים את השלטון המרכזי הדורש את חלקו ביבול ובמיסים. אם כך הדבר למפעל חקלאות ההררי של שטחי ההר היה מייסד, ממציא ויוזם של השיטה. שיטה בה השתמשו במשך הדורות עד ימינו.
אני יודע קשה לקבל את הרעיון ששיטה של חקלאות הררית יש לה הוגה ממציא ויוזם. קל לנו יותר לקבל ממציא בן ימינו שיש לו שם ופרסומת אך תסכימו איתי שאין חדש תחת השמש המצאות נעשות על ידי איש אחד או לפעמים על ידי קבוצה קטנה של אנשים. 

מבנים מקומרים בפתחי מעיינות

בפתחם של כמה מעיינות בהרי יהודה קיימים מבנים פתוחים בעלי קמרון. להלן כמה תצלומי מבנים מסוג זה הקיימים בעין צובה, עין טייסים, חרבת סעדים והמבנה בעין פית במרגלות רמת הגולן.






בחפירות עין יעל נמצאו מבנים של וילה מהתקופה הרומית לכן הנחתי שהמבנה עם קמרון חבית מקורו בתקופה זו. אכן קמרון חבית הומצא על ידי מהנדס רומי במאות הראשונות לפני הספירה. חיפשתי מבנים דומים בארצות הים התיכון וחיפושי נשאו פרי, בכמה ארצות קיימים מעיינות הנובעים מתוך נקבה ובפתחם מבנה פתוח בעל קמרון חבית. דוגמאות מצאתי באיטליה ליד העיר נים בצרפת ובקפריסין. בספרד נמצא מעיין הנובע מתוך נקבה. המעיין שליד יישוב בשם לה ריוחה (La Rioja) כונה נימפאום. 
בית מעיין בספרד, אזור La Rioja

נימפאום הוא הרמז השני להבנת תפקיד המבנה. נימפה הוא יצור ממין נקבה שהיה מקודש בתרבות היוונית והרומית. תפקידה להגן על הטבע, על פי המיתולוגיה הן התגוררו ביערות, באגמים, במערות ובמעיינות. מקום הפולחן של הנימפה הוא מבנה המכונה נימפאום. הקיסרים הרומיים הקימו נימפאונים  מפוארים בערים ראשיות על מנת לפאר את שמם. הם פיתחו מקורות מים והעבירו אותם באקוודוקטים. מפעלים הנדסיים מורכבים בכל כלי מידה. דוגמה של אקוודוקט שחלקו נשמר עד ימינו נמצא באיזור פרובאנס בצרפת. האקוודוקט שאורכו כ50 ק"מ מזרים את מי המעיינות שליד העיר אוזס Uzes) )  עד לעיר הרומאית נאמסס, נים (Nimes) של ימינו. גם בפתחו של מעיין זה, שנתגלה לא מזמן מבנה פתוח בעל קמרון חבית,




מעיינות רחוקים בדרך כלל מעין הציבור לכן לא זכו למבנה מפואר. אני מניח שהמבנה המקומר שבהרי יהודה וברחבי האימפריה הרומית מציינים את פולחן הנימפה. הנחה זו התאמתה כאשר חשפנו את הווילה הרומית ובה נמצאו חדרים מרוצפים פסיפסים המציגים דמויות של המיתולוגיה הרומית. האיש שבבעלותו החווה החקלאית היה או רומאי או אדם הקשור לדת, לחברה, ולפולחן של התרבות הרומית. הגורמים להקמת הווילה קשורים לפרק ההיסטורי שלאחר מרד בר-כוכבא והקמתה של אליה קפיטולינה על ידי השליט הרומי אדריאנוס.  ועל כך בפרק הבא.

















יום ראשון, 24 בספטמבר 2017

עין יעל בעמק הרפאים

רשומה חמישית

משחקי גורל

בארכיאולוגיה כמו בחיים הבלתי צפוי הוא הכלל. כך היה במחקר החוות החקלאית של עמק רפאים, כך היה במאורעות חיי.
חקר המדרגות החקלאיות העתיקות בער בעצמותיי, לאחר סיום הסקר הארכאולוגי של עמק רפאים ביקשתי לערוך בעין יאלו בדיקה של אחת הטרסות החקלאיות. בבדיקה השתתפו רק שני ארכיאולוגים חבריי יוסקה גת ושמעון גבסון. המטרה הייתה להבין כיצד הטרסה נבנתה, מה הם חומרי המילוי ואם נתן לקבוע תאריך הבנייה. בחרנו שטח אקראי, עליו סימנו ריבוע של עשרה על עשרה מטרים והתחלנו להוריד את האדמה. קרקע המילוי היה בצבע חום, מורכב מאדמה ואבנים קטנות. מעט שברי החרס השתייכו לתקופות הביזנטית והרומית. לאחר פינוי של כמה סנטימטר, אולי חצי מטר, החל להופיע חומר לבנבן שדמה לגיר כתוש. הברשנו היטב את המקום ונוכחנו לדעת שאנו עומדים מעל גג של מבנה. באחת הקצוות בצבצו כמה אבני בנייה חתוכות בצורת מלבן. בחלומותיי הפרועים ביותר לא יכולתי לתאר לעצמי שתחת מדרגה חקלאית מסתתר בית. אך כפי שחזרתי ואמרתי ארכיאולוגיה הוא מקצוע של הפתעות. 
כאשר חדר להכרתנו שבמקום קיימים מבנים שלמים נעשה ברור שדרושים יותר משלושה ארכיאולוגים מסורים בכדי לחשוף את הקבור באדמה. אבני המבנה היו דומות לאלה שנראו בקיר הטרסה הראשונה (ראה כתבה קודמת). אם כך האבנים לא הובאו מאתר קרוב, כפי שהנחנו בסיורים הראשונים, כי אם מסתתרים מתחת לטרסות. כעת לא היה ספק עין יאלו ראוי לשימור וחשוב לחשוף את סודותיו. התגלית הבלתי צפויה הצית בי רצון לחפור את האתר.  אבל... חפירה ארכיאולוגית בקני מידה גדול עולה ממון רב, אגף העתיקות מימן את ההובי שלי ועוד שילם לי משכורת, אך לא מסוגל לממן חפירה יזומה. המשרד היה אז יחידה של משרד החינוך ותקציבו מוגבל. על פי החוק עליו לבצע חפירות הצלה בלבד. מנהל האגף הסכים להנפיק לי רישיון חפירה אך עלי היה למצוא את המימון. ארכאולוגים יידועי שם הצליחו להרים מפעלי חפירה גדולים בעזרת תרומות נדבנים. אישית לא התברכתי בתכונות של איש עסקים, פחות מכך בהשגת תרומות, ההפך מזה. אך מתברר שהתלהבות, דבקות במטרה ונחישות עשויים למלא את החסר.
באחד הימים טיילתי בחוצות היוצר של ירושלים. ללא סיבה מיוחדת נכנסתי לחנות של אומן יודאיקה: אריה אופיר. בשיחה שהתפתחה בינינו סיפרתי לאריה, כפי שנהגתי לספר לכולם, על חשיבות המחקר שאני עוסק בו ועל המימון הדרוש לי לחפירות החווה החקלאית של עין יאלו. הוא שמע בהקשבה ושאל האם פניתי לקרן לירושלים, לא פניתי למוסד כלשהו עניתי בקול רפה. אני מכיר את מנהלת הקרן, אפתך לך סדק עליך יהיה לפתוח את הדלת. לא התייחסתי לשיחה המקרית ברצינות יתרה אלה שבאחד הימים קיבלתי טלפון ממזכירתה של מנהלת הקרן דאז רות חשין, היא בקשה ממני לשלוח בקשה, כתובה באנגלית, למימון חפירה ארכאולוגית. לא התקשיתי לנסח הצעת תקציב מנומקת אך לכתוב אותה באנגלית אינה מלאכה קלה עבורי.
באותם ימים הכרתי מתנדבת אמריקאית חובבת ארכאולוגיה שהשתתפה בכמה מסיורי הסקר בעמק רפאים. ביום שקיבלתי את פניית הקרן היא הופיע במשרדי כאילו נשלחה אלי, היא שאלה האם תוכל לעזור במשהו. האם את יכולה לנסח בקשה לתרומה שאלתי No problem השיבה. שאלה פרטים על ההצעה, התיישבה מול מכונת כתיבה ובפחות משעה הכינה הצעת פרויקט מנומקת היטב ובאנגלית טובה. את המכתב הכנסתי למעטפה של המשרד וזרקתי לשק הדואר היוצא כמקובל באותם ימים. לאחר כשבוע קיבלתי תשובה כמקובל: קיבלנו את פנייתך, הנושא בטיפול, בברכה מנהלת הקרן. גם אחרי התשובה לא ציפיתי לגדולות ונצורות. 


 היו אלה ימים טובים עבורי, אשתי עמדה ללדת ומנהל חפירות וסקר התייחס אלי בהתחשבות והועיד לי שתי חפירות בסמוך לביתי בשכונת רמות בירושלים. כאשר הגיע יום הלידה עלינו על ג'יפ העבודה המצ'וקמק של המשרד ונסענו לבית חולים הדסה. למחרת זכינו בתינוקת יפה שחייכה אלי ברכות והלכה לישון יחד עם אמה. אני חזרתי לעבודתי בחפירות. אלה היו ימים שמחים, התינוקת ואמה הרגישו מצוין ואני עבדתי באתר ארכאולוגי מטרים ספורים מאחורי ביתי. כך חלפו מספר חודשים עד ליום שבו פועלי החפירה התחננו שאקח אותם לביתם במזרח העיר. נעניתי לבקשתם ועל פי הדרכתם נסעתי בדרך השילוח, לפני כביש יריחו התעורר ויכוח ביניהם מי יגיע ראשון לביתו. עמדתי במפגש עם הכביש הראשי וציפיתי להחלטתם. איני זוכר במדויק מה קרה, כנראה עמדתי מטר או שניים לתוך הכביש, מצד ימין הגיח אוטובוס במהירות גדולה כנראה מטר או שניים משמאל למרכז הכביש, האוטובוס נגע בצד הג'יפ וזרק אותו לתעלה. כל הזכור לי מאותו יום הייתה הרגשת שקט עמוק כזה שמעולם לא זכיתי.

בית חולים אל מקאסד 



שהיתי בבית החולים כחצי שנה, חזרתי הביתה כמעט ללא זיכרון, תשוש וחסר שיווי משקל. כמה חודשים מאוחר יותר חזרתי למשרד ולעבודה בשטח.
אני שכחתי, כמו דברים רבים אחרים, את בקשת המימון שהגשתי לקרן לירושלים אך הם לא שכחו. בתקופה זו קיבלתי טלפון מעובד של הקרן שהודיעה לי שיוסי פישר, מנהל אגף התרבות של הקרן, מבקש להכיר את עין יאלו על מנת לבדוק את בקשתי למימון חפירה ארכאולוגיות. הוא בא מלווה בפמליה גדולה של עובדי הקרן, יחד נסענו בשיירה לכיוון האתר.   

בוץ של נחת
בשנות השמונים של המאה הקודמת הכביש הסלול לכיוון עין יאלו הסתיים כמה מטרים אחרי המעבר של פסי הרכבת לתל אביב. משם החלה דרך עפר. מכיוון שבימים האחרונים ירדו גשמים רבים הדרך הייתה בוצית. המכונית הראשונה נעצרה, הנהג בדק את המצב והכריז: לא ניתן להמשיך בנסיעה. יוסי פישר ירד מהמכונית ושאל אותי מה המרחק לעין יאלו, כשני קילומטר עניתי, אז אין בעיה נמשיך ברגל. שקענו בבוץ הדביק בהלוך ובחזור אך על פי התוצאות הסיור היה מוצלח.
תורם או לא תורם עין יאלו לא ירד מסדר יומי, בכל אותו זמן המשכתי במחקר, התייעצתי עם מומחים וכתבתי מאמרים בנושא. כתוצאה מפעילות זו כמה ארכאולוגים זרים כתבו לי מכתבים ושניים מהם אף הגיעו לירושלים. ערכתי איתם סיורים ארוכים בעמק, הצגתי להם את האתר. הם חזרו על הדעה המקובלת שלא ניתן לתארך טרסה חקלאית. משום מה, סברתי שהפתרון נמצא בחפירות ארכאולוגיות בעין יאלו.
בכל מפה טופוגרפית של הרי יהודה מצוינים קירות של טרסות, הטרסות מגודרות על ידי קיר אבנים הסוגר על המערך החקלאי. במקומות מסוימים נראים קירות חלוקה בין שטחי מדרגות. הצבתי לפני שתי מטרות מרכזיות: ללמוד את היחידות המגודרות הנראים בנוף ולהבין כיצד נוצרו ומתי. בכל שטחי ההר התופעה של שטחי מדרגות מגודרות חוזרת על עצמה. ארגון השטח מצביע על תכנון. אלפי הטרסות של הרי יהודה היו, על פי הבנתי, פרי של תכנון או של בעלי הקרקע או של הממלכה. איש לא שהה להנחותיי ובעצם מעט מאוד חוקרים מסכימים איתי עד היום. במפה המתפרסמת כאן מופיעים רק שטחי טרסות מגודרות ושבילים המקשרים ביניהם. היחידות המגודרת ממוקמות במדרונות ההרים, בגאיות, בעמקים ובראשי גבעות בעלות שטחים מישוריים. 

   בינתיים קיבלתי הודעה מהקרן לירושלים: התורם הסכים להצעתך תכין הצעת תקציב. כך זה התחיל. יחד עם שרה אורנט ערכנו הצעת תקציב הכולל העסקת כמה ארכיאולוגים ואנשי צוות תחזוקה. החפירות אמורות היו להתנהל במשך כשלושה חודשים. בהצעה כללנו סעיף המאפשר המשך החפירות אם התוצאות יצדיקו זאת. התוצאות היו טובות כל כך שהעבודה נמשכה חמש עונות חפירה. העלות הכוללת עברה בהרבה את הצעתי הצנועה. כל עונה ערכה כחודשיים שלושה ושאר השנה הוקדש לרישום ולימוד הממצאים.  
ברשומות הבאות אספר על ממצאי החפירה, מחקר החקלאות הקדומה וההשלכות על הקשר בין  העיר ירושלים והעורף החקלאי.  

שנה טובה